תמורות בחינוך הטכנולוגי

ראשי > ללא קטגוריה > תמורות בחינוך הטכנולוגי

מה הוא חינוך טכנולוגי-מקצועי?

מתוך אתר משרד החינוך: החינוך הטכנולוגי והמקצועי הינו מסלול לימודים המתחיל מכיתה י' ועד כיתה י"ב.
החינוך הטכנולוגי נלמד בכ-860 בתי ספר בפריסה ארצית מלאה, מדן ועד אילת. לומדים בו כ-140,000 תלמידים, שהם 38% מכלל התלמידים בחטיבה העליונה.
החינוך הטכנולוגי מציע כיום 25 מגמות לימוד שונות, מגוונות, שמקיפות תחומי עניין רבים: הנדסת תוכנה, רובוטיקה ומכונות, אלקטרוניקה, מגוון מקצועות העיצוב, ביו-טכנולוגיה, מקצועות הניהול העסקי, רכב, אפייה ובישול, חשמל, בנייה ואדריכלות, תקשורת ומדיה, עיצוב אופנה וטיפוח החן ועוד.
תלמידי החינוך הטכנולוגי יכולים לדחות את שירותם הצבאי, להמשיך לכיתה י"ג ולקבל תעודת טכנאים. כאשר הם ממשיכים לכיתה י"ד הם מקבלים תעודת הנדסאים. (כבר היום ניתן לקבל תעודת טכנאי בבתי ספר רבים בסוף כיתה י"ב).

מה נותן החינוך הטכנולוגי-מקצועי?
מגמות הלימוד בחינוך הטכנולוגי מהוות קרש קפיצה אטרקטיבי הן למסלולי ההנדסה באקדמיה והן לשוק העבודה ולצרכי התעשייה של מדינת ישראל. המגמות מתעדכנות מבחינת תכני הלימוד ומתחזקות גם בהתאם לצרכי התעשייה והאקדמיה.
תלמידי החינוך הטכנולוגי והמקצועי יכולים לקבל תעודת מקצוע רלוונטית לצד תעודת הבגרות ובכך נפתחות בפניהם הזדמנויות רבות יותר בשירות הצבאי ובהשתלבות בשוק העבודה בעתיד.
תלמידי החינוך הטכנולוגי והמקצועי יכולים להמשיך ללימודי טכנאים והנדסאים.
תלמידים בחינוך הטכנולוגי יכולים לקבל גם תעודת בגרות וגם תעודת מקצוע.
לימודי מקצוע מרחיבים את מגוון האפשרויות אליהן ישובץ התלמיד בצה"ל וכך נוצרת הזדמנות לשרת שירות משמעותי. כמו כן, הניסיון שרוכשים התלמידים במהלך לימודיהם פותח בפניהם אפשרויות ללימודי המשך ובשוק העבודה.
תלמידי החינוך הטכנולוגי-מקצועי לומדים מקצוע מדעי כתשתית לחינוך הטכנולוגי, חלקם בלימודים מוגברים. בדרך זו, מתאפשרים מסלולי לימוד לבגרות מלאה עם התמחויות חדשניות ורלוונטיות.

מתוך תמצית המחקר שבוצע על ידי מנהל מדע וטכנולוגיה, בראשות ד"ר עופר רימון:

97% מהתלמידים מייחסים חשיבות גבוהה לסיום הלימודים עם תעודת בגרות.
90% מהתלמידים רוצים לרכוש בבית הספר התיכון ניסיון מקצועי שיעזור להם לרכוש מקצוע בעתיד.
95% מההורים מייחסים חשיבות גבוהה לסיום הלימודים עם תעודת בגרות.
75% מההורים היו רוצים שילדיהם ירכשו ניסיון מקצועי שיעזור להם לרכוש מקצוע בעתיד.

לעומת האמור לעיל, אתר "העוקץ" מפרסם תוצאות מחקר של בנק ישראל המלמדות שהישגי התלמידים בוגרי החינוך המקצועי היו נמוכים בהרבה מאלו של בוגרי חינוך עיוני דומים להם: בוגרי החינוך המקצועי רכשו פחות השכלה על-תיכונית, היוקרה של משלחי ידם הייתה פחותה, ועל פי חלק מהתוצאות שכרם החודשי ושכרם לשעת עבודה היה נמוך יותר.
על פי הנתונים האחרונים של מרכז אדווה, 43.8% מהתלמידים היהודים בוגרי הנתיב העיוני מגיעים לאוניברסיטה לעומת 30.3% מתלמידי החינוך הטכנולוגי.
בקרב האוכלוסייה היהודית, אוכלוסיית התלמידים המזרחים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית הייתה האוכלוסייה המרכזית לה יועדו בתי הספר המקצועיים, לכן יש בסיס למחאה של שלושת השרים המזרחים מהדרום – מאיר כהן, עמיר פרץ וסילבן שלום – נגד הרחבתו של החינוך המקצועי.
ועדת הררי, שבחנה בשעתה את החינוך הטכנולוגי-מקצועי, הגיעה למסקנה שחלק גדול ממנו מיותר. מסקנתה הייתה שיש לבטל את מרכיב ההכשרה המקצועית ולהרחיב את החינוך המדעי והעיוני. אחד הנימוקים המרכזיים של הוועדה היה שהטכנולוגיות משתנות במהירות רבה ולכן אין טעם בהכשרה מקצועית ספציפית. מומחים אחרים מציעים להעביר את ההכשרה המקצועית לשלב העל-תיכוני, שבו אנשים יוכלו לקבל הכשרה מקצועית רלוונטית בזמן קצר.
ד"ר שלמה סבירסקי ועו"ד נגה דגן בוזגלו ממרכז אדווה מציעים לבטל את ההפרדה בין בתי ספר תיכוניים עיוניים למקצועיים וכן כל הפרדה והסללה אחרת במערכת החינוך. הם מציעים שבכל בתי הספר התיכוניים בארץ תילמד תכנית ליבה אחידה ולצדה יוצעו לתלמיד מסלולים טכנולוגיים מהם הוא יוכל לבחור. התנאי הוא שמגוון תכניות הלימודים יהיה אחיד בכל בתי הספר.

הסיבות שבגינן קשה לתפוס את החינוך המקצועי כיוקרתי:
• בחירה בגיל צעיר מדי של "מקצוע לחיים" – לא כל ההורים או התלמידים יודעים בגיל 13 מה נכון עבורם ואיזה מקצוע מתאים להם כמגמה עיקרית.
• משום שרוב מוחלט של בנים בני עדות המזרח לומדים בחינוך המקצועי, נוצרה תדמית שקיימת בעיה עדתית ומגדרית.
• הסללה בהתאם למצוי בבית הספר ולא בהתאם לרצוי לתלמיד.
• תכני הוראה לא רלוונטיים – המורים סיימו הכשרתם שנים רבות קודם להוראה והם מלמדים תלמידים שיוצאים לשירות הצבאי ולשוק העבודה אחרי תקופת זמן ארוכה. לרוב מדובר בתכנים מיושנים ולא רלוונטיים.
• בלבול בהגדרת התכנים: תעשייה, מפעלים, צבא, שוק חופשי – כולם מנסים להכתיב את התכנים ודרכם את דמות הבוגר במקום שהדבר ייעשה על ידי מערכת החינוך בשיתוף הלקוחות האמיתיים, קרי ההורים והתלמידים.
• משכורות נמוכות יחסית וקושי בהוראה בכיתות גדולות מדירות את רגלי המומחים העדכניים ביותר מלעסוק במקצוע ההוראה באמצעות מערכת החינוך. חלקם תורם למערכת כפרילנסר (בנוסף לעבודתם בחברות הייטק בישראל).
• ציוד יקר שאינו מגיע לבתי-הספר.
• מבחינה חברתית התדמית הרווחת היא שהחינוך המקצועי נחות ברמתו מהחינוך העיוני.
• החינוך המקצועי מוצג לציבור כברירת מחדל לאלה שלא יוכלו להגיע להשכלה אקדמית או לתעודת בגרות עיונית. גישה זו בעייתית, משום שהיא מתייגת את התלמידים המגיעים אליה כסוג ב' עם תקרת זכוכית המקטינה את סיכוייהם להגיע להשכלה גבוהה.
• גופים שונים מתייחסים אל התלמיד כאל משאב לניצול צרכיהם. מערכת החינוך לא מספקת משאבים באופן דיפרנציאלי כדי ליצור שוויון בהזדמנויות ובחירה חופשית.
• תוצאות בחינות הבגרות הן עדיין חזות הכול. בתי-ספר, רשויות מקומיות והציבור הורגלו להעריך מערכת חינוך על פי אחוז הזכאים לבגרות ולא נותר מקום להגדרה אחרת להצלחה.

אז מה התחדש בחינוך הטכנולוגי למרות האמור לעיל?
בשנים האחרונות מסתמן כיוון אלטרנטיבי למסלולי ההכשרות המקצועיות הארוכות והיקרות.
הכיוון החדש מורכב מהתמחויות קצרות, ממוקדות הסמכה ותעודה מקצועית, המוכרת על ידי חברות בינלאומיות כגון סיסקו ומיקרוסופט סוליד וורקס, פריוריטי וכיוצ"ב.
מוצע מגוון רחב של קורסים המכשירים לעבודה "נחשבת" בעלת תדמית גבוהה ויוקרתית.
קורסים במדיה, עיצוב ו-WEB, קורס עיצוב מוצר והדפסה בתלת-ממד, קורסים בתחום הסלולר, התלת-ממד ובתחום הפיתוח והאפליקציות.
במיוחד יש לציין את ההתמחות שפותחה בהצלחה בעבודה עם נוער בסיכון, בפריפריה ובשכונות מצוקה ולתלמידים בעלי צרכים מיוחדים.
שיתוף פעולה גדול יותר עם התעשייה, צה"ל והשוק החופשי כאשר האוריינטציה שונה והפנים מוכוונות יותר אל התלמיד, רצונו ושאיפתו.
גמישות ומוביליות חברתית כתוצאה מהסמכה רלוונטית לשוק היום.
החברות המכשירות להסמכה מאפשרות גישה לציוד עדכני ומודרני.
טיפוח עניין, מודעות ומצוינות מדעית בתעשיות ההייטק בסיוע טכנולוגיות מהמתקדמות ביותר.
תיאום אופק תעסוקתי עם כל הגופים הרלוונטיים במשק הישראלי.
הלמידה הופכת כך לאפקטיבית ומעצימה.